ישנם גורמים רבים המשפיעים על אובדן "נשימה קטנה", בעיקר הנקודות הבאות.
(1) קשור לגודל הפרש הטמפרטורות בין היום ללילה. ככל שהפרש הטמפרטורות בין היום ללילה גדול יותר, כך אובדן "הנשימה הקטנה" גדול יותר; לעומת זאת, ככל שהפרש הטמפרטורות בין היום ללילה קטן יותר, כך ההפסד קטן יותר.
(2) קשור לזמן השמש במקום מיכל הנפט. ככל שאור השמש ארוך יותר, כך גדל אובדן "הנשימה הקטנה"; לעומת זאת, ההפסד קטן יותר.
(3) קשור לשטח החשוף של מיכל האגירה. בדרך כלל, ככל שמיכל האגירה גדול יותר, כך השטח הכולל גדול יותר בעת חשיפה, כך שטח האידוי גדול יותר, ואיבוד "הנשימה הקטן" גדול יותר; לעומת זאת, ככל שמיכל האגירה קטן יותר, כך שטח האידוי קטן יותר, ואובדן "הנשימה הקטן" קטן יותר.
(4) קשור לאווירה. ככל שהלחץ האטמוספרי נמוך יותר, כך אובדן "הנשימה הקטנה" גדול יותר; לעומת זאת, ההפסד מצטמצם.
(5) קשור למידת המילוי של מיכל השמן. כאשר מיכל השמן מלא בגז, נפח החלל קטן, ואובדן "הנשימה הקטנה" קטן; נפח החלל גדול, וגם ההפסד גדול.
בנוסף, אובדן "הנשימה הקטנה" קשור גם לתכונות השמן (כגון נקודת רתיחה, לחץ אדים, תכולת רכיבים ועוד) ורמת ניהול השמן. לכן, לשימוש בנוסחאות לחישוב אובדן "הנשימה הקטנה" יש מגבלות גדולות. בדרך כלל מדויק יותר להשתמש בנתונים הנמדדים כאובדן האחסון הסטטי של מיכל השמן.
6. אובדן "נשימה גדולה".
כאשר מיכל הנפט מקבל ושולח פעולות (כולל פריקה, העברה, שליחת נפט וכו'), העלייה והירידה של מפלס הנפט גורמת לשינוי חלל הגז במיכל הנפט, מה שמביא בתורו לעלייה וירידת לחץ הגז, מה שגורם לשחרור הנפט והגז המעורב או לשאיבת האוויר החיצוני על ידי תהליך זה "אובדן הנשימה". מיכל, הנקרא לפעמים גם אובדן דינמי של מיכל השמן.
כאשר מיכל הנפט מקבל שמן, מפלס השמן במיכל עולה, נפח חלל הגז מתכווץ, הנפט והגז נדחסים והלחץ עולה בהדרגה. כאשר השמן המעורב במיכל כאשר לחץ הגז עולה על ערך הלחץ החיובי המדורג של שסתום הנשימה, דיסק שסתום הנשימה נפתח אוטומטית והשמן והגז המעורב נפלטים מהמיכל. כאשר מיכל הנפט מספק שמן, מפלס השמן במיכל יורד בהדרגה, חלל הגז גדל בהתאם, לחץ הנפט והגז יורד, ריכוז הנפט והגז יורד, ותוצר הנפט ממשיך להתאדות כדי לשמור על איזון מסוים. כאשר לחץ חלל הגז במיכל נמוך מערך הלחץ השלילי המדורג של שסתום הנשימה, דיסק שסתום הוואקום נפתח אוטומטית והאוויר החיצוני נשאב לתוך המיכל.
אם תוצר השמן מועבר בין שני מכלי נפט (היפוך המיכל או העברת הנפט למיכל מוגבה), מפלס הנוזל במיכל השולח ממשיך לרדת, החלל הריק במיכל גדל וערך הלחץ השלילי ממשיך לעלות עד לשאיבת האוויר, בעוד מפלס הנוזל במיכל הקולט ממשיך לעלות, החלל הריק במיכל יורד, והגז גדל עד שפריקת השמן. לכן, בעת העברת תוצר השמן, אובדן "הנשימה הגדולה" מתרחש במקביל בין שני המיכלים, ולרוב ניתן לבטא אותו כאובדן העברה.
ישנם גורמים רבים המשפיעים על אובדן "הנשימה הגדולה", החשובים שבהם הם הבאים:
(1) קשור לתכונותיו של תוצר השמן ככל שצפיפותו של תוצר השמן נמוכה יותר, ככל שיש יותר שברים קלים, כך ההפסד גדול יותר; ככל שלחץ האדים גבוה יותר, כך ההפסד קטן יותר; ככל שנקודת הרתיחה נמוכה יותר, כך ההפסד גדול יותר.
(2) קשור למהירות הקבלה והשליחה של שמן. ככל שמהירויות כניסת ויציאת השמן מהירות יותר, כך ההפסד גדול יותר; לעומת זאת, ככל שמהירות כניסת ויציאת השמן נמוכה יותר, כך ההפסד קטן יותר.
(3) קשור לרמת הלחץ במיכל. "הנשימה הגדולה" של המיכל הפתוח בלחץ רגיל היא הגדולה ביותר.
(4) קשור למספר מחזורי מיכלי הנפט. ככל שמיכל הנפט נשלח ומתקבל בתדירות גבוהה יותר, כך גדל אובדן "הנשימה הגדולה".
בנוסף, אובדן "הנשימה הגדולה" קשור גם לגורמים רבים כמו מיקומו הגיאוגרפי של מיכל הנפט, טמפרטורה אטמוספרית, כיוון הרוח, עוצמת הרוח, לחות ורמת ניהול הנפט. לכן גם לשימוש בנוסחאות לחישוב אובדן "נשימה גדולה" של מכלי נפט יש מגבלות גדולות. בניהול ייצור וניסויי מחקר מדעיים, נתונים מדודים משמשים לעתים קרובות כבסיס.
על פי אופיו התפעולי, סוג זה של אובדן נקרא לרוב אובדן איסוף שמן או אובדן העברה במחסני נפט. לדוגמה, בעת שליחה וקבלה של בנזין, אובדן מיכל הנפט "נשימה גדולה" הוא 1.08~1.65 ק"ג/(t·time), והמקסימום יכול להגיע ל-2.4kg/(t·time).
7. אובדן מילוי
השמן מוטען לתוך משאית הטנק (או מכלית הנפט) מאזור המיכל דרך צינור מנוף הטעינה של המזח (או מסוף הנפט) (צינור או זרוע העברת שמן), ונשפך לתוך חבית הנפט דרך פיית מילוי השמן. בשל קצב הזרימה הגבוה והלחץ הגבוה, הנפט ייפגע, יתיז וערבל, וכמות גדולה של נפט וגז תברח ותיאבד. הפסד זה הוא גם סוג של אובדן אידוי. לפי אופי הפעולה, לרוב היא מחולקת לאובדן טעינה (ספינה) ואובדן מילוי חבית.
הגורמים המשפיעים על אובדן המילוי של מוצרי שמן כוללים בעיקר את אופי מוצר השמן, טמפרטורת השמן, לחץ מילוי השמן, קצב זרימת מילוי השמן, שיטת מילוי השמן ותנאי האקלים. באופן כללי, אובדן המילוי של שמן קל הוא גדול, ואובדן שמן כבד קטן; טמפרטורת השמן גבוהה, הלחץ גבוה וקצב הזרימה מהיר, אובדן השמן גדול; אובדן מילוי הנתזים ברמה-הגבוהה הוא גדול, ואיבוד המילוי הנוזל ברמה-הנמוכה הוא קטן. לפי המידע הרלוונטי, צריכת היחידה המקסימלית של בנזין הניתז ברמה גבוהה- היא 3 ק"ג/ט, אובדן העמסה תת-מימית ברמה נמוכה- היא 0.4~0.8 ק"ג/ט, אובדן נפט הוא 0.21~0.24 ק"ג/ט, ואובדן הסולר הוא 0.03 ק"ג/~0.
Ⅱ. סכנות הנגרמות מאובדן אידוי של מוצרי שמן
לדוגמה, מגבלת הפיצוץ של בנזין היא 1.0%~6.0% (שבר נפח), צפיפות אדי הבנזין היא בערך 3.0~3.1kg·m-3 (STP), וצפיפות האוויר היא 1.1kg·m-3 (STP). לכן, במהלך אחסון, קבלה, אספקה ומכירה של מוצרי נפט, מתאדה ומתפשטת כמות גדולה של נפט וגז בריכוז גבוה, בצפיפות גדולה יותר מהאוויר החורגת ברצינות ממגבלת האש והפיצוץ, ובעיקר צף ומצטבר בשטח הקרקע, מה שמביא סכנות חמורות רבות למפעלים ולחברה.
1. סיכון בטיחותם של חוליות שונות באחסון והובלת נפט
מכיוון שרוב מוצרי השמן הקל הם חומרים נדיפים, דליקים ונפיצים, קל לצבור אותם. לאחר יצירת תערובת נפיצה עם אוויר, הם מופקדים ומצטברים בשקעים או תעלות. כאשר הם נתקלים באש, סביר מאוד שהם יתפוצצו או תאונות שריפה, ויגרום לאובדן משמעותי של חיים ורכוש. אם ריכוז הפחמימנים הוא בין 1% ל-7%, הוא בטווח הפיצוץ. עבור סוג זה של סכנה, אנשים נוטים כיום למנוע תאונות על ידי חיזוק הניהול והגדלת ההשקעה במתקני בטיחות. עם זאת, בשל המגוון הרחב של מגבלות פיצוץ נפט וגז, הטווח הרחב של פיזור נפט וגז, והגורמים הרבים המשפיעים על בטיחות הייצור, מתרחשות מעת לעת תאונות שריפה ופיצוץ הנגרמות על ידם. הסטטיסטיקה מראה כי מבין 222 תאונות השריפה והפיצוץ, 101 נגרמו מנפט וגז, המהווים 45.5%. התוצאות הסטטיסטיות של שיעור מקרי השריפות בכל אזור במחסן הנפט המוגמר הן כדלקמן: שטח המיכל: 6.94%, שטח טעינה ופריקה: 27.78%, אזור אספקת נפט: 36.11%, ושלושת האזורים הללו מהווים 71%.
